עיריית תל-אביב נ' המציידים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה לתשלום מיסים עירוניים, ארנונה ומים, בסך כולל של 377,820.56 ₪.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, טוענת המשיבה (התובעת) כי המבקשת 1 (הנתבעת 1) החזיקה החל מחדש ינואר 2000 חמישה נכסים שונים, כולם באותה הכתובת – רח' אשל 36 בתל אביב, ובכולם לא שילמה כלל את המיסים העירוניים, ארנונה ומים. חלק מאותם נכסים הוחזקו במשך מספר שנים ואחד מהם רשום בספרי המשיבה ככזה המוחזק על ידי המבקשת 1 עד היום.

המשיבה סוקרת את החוב שהצטבר החל מחדש ינואר 2000 על כל אחד ואחד מאותם חמישה נכסים, חוב אשר מגיע לסך כולל של 1,113,514.10 ₪, ומבהירה כי בשל התיישנות חלק מהחוב, היא מעמידה את סכום התביעה על סך של 377,820.56 ₪.

המשיבה טוענת כי כשלה בניסיונות רבים לגבות את החובות מהמבקשת 1 בהליכי גבייה מנהליים וכי יש לחייב בתשלום החוב את המבקשת 1 כמחזיקה בנכסים. ביחס למבקש 2 (הנתבע 2), טוענת המשיבה כי הוא בעל המניות היחיד במבקשת 1, כי הוא פועל בשיטתיות להתחמקות מתשלום חובות המבקשת 1 למשיבה וכי יש לחייב אותו אישית בתשלום החוב.

בכתב ההגנה, מכחישים המבקשים את טענות המשיבה בכתב התביעה. כתב ההגנה כולל הכחשה גורפת של הטענות תוך הדגשה כי נוכח היעדר פירוט החובות הנטענים בכתב התביעה, אין באפשרות המבקשים לפרוש בצורה מפורטת את התייחסותם ביחס לכל אחד מהנכסים נשוא התביעה.

בכתב ההגנה העלו המבקשים את טענת ההתיישנות כטענה מקדמית ובסמוך לאחר מכן הגישו בקשה זו לדחיית התביעה על הסף.

לטענת המבקשים, הוגשה התביעה ביום 11.10.12 שלכן יש לדחות בשל התיישנות כל חוב נטען אשר מקורו לפני אוקטובר 2006. המבקשים סוקרים את החוב הנטען בכתב התביעה וטוענים שעל פניו כוללת התביעה טענות לחוב שמקורו לפני אוקטובר 2006 ולכן התיישן. עוד טוענים המבקשים כי מאחר שהמשיבה איננה מביאה פירוט של רכיבי החוב שהתיישנו לעומת אלו שלא התיישנו – דין התביעה כולה להידחות על הסף.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקשים, נראה שאין כל יסוד לבקשה זו.

ראשית, לא ברור כיצד טוענים המבקשים להתיישנות כל חוב שמקורו לפני אוקטובר 2006. בהתאם לסעיף 5 בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, תקופת ההתיישנות של תביעה שאיננה במקרקעין הינה 7 שנים. תביעה זו הוגשה ביום 11.10.12, שלכן לא ניתן לטעון טענת התיישנות לגבי עילות התביעה אשר נוצרו לאחר 11.10.05, ושלא כפי שטוענים המבקשים.

שנית, המשיבה מבהירה כי החוב אותו היא תובעת מתייחס למיסים אשר לא שולמו החל מאוקטובר 2005 ואילך (סע' 11 ונספח 3 בכתב התביעה). חובות שכאלו לא התיישנו.

שלישית, המבקשים עצמם ערים לכך שהמשיבה מתמקדת בחוב שנוצר טרם חלפה תקופת ההתיישנות, אך טוענים שלא ניתן להבחין בינו לבין החוב שהתיישן. אפילו יש ממש בטענה שכזו, אין בכך הצדקה לסילוק התביעה על הסף, שכן הכרעה בטענה זו מחייבת בירור עובדתי. בירור אותה אבחנה בין החוב שהתיישן לזה שלא התיישן. מצב בו בירור טענת ההתיישנות מחייב בירור עובדתי, עיתים אין מקום לבירור הטענה כטענה מקדמית (רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל ואח' [פורסם בנבו] 19.9.2010, פסקאות 26 – 27 בפסק הדין). כך איפוא ביחס לטענה שלא ניתן להפריד בין החוב שהתיישן לזה שלא, וכך גם ביחס לטענה המובאת בתשובת המבקשים לאפשרות שהליכי גבייה מנהליים עצרו את תקופת ההתיישנות. כל אלו מחייבים בירור עובדתי.

לפיכך, אין מקום לסילוק התביעה על הסף בטענת ההתיישנות. מובן שאין בכך כדי לשלול או לדחות את האפשרות שהתביעה, או חלקים הימנה, אכן התיישנו, אלא שאפשרות זו תתברר במסגרת בירור התביעה עצמה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 3,600 ₪ בלא קשר לתוצאות ההתדיינות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: